בצל ירוק ועוד...

זמרי החוף

זמרים: יעקב דמאיו, נתן בן אהרון מעבד ומנצח: יעקב הולנדר שנת הקלטה: 1969 נגנים: שמואל ארוך (גיטרה), משה ויסלברג (כלי נשיפה), מני רגוב (הקשה), אדי שפירוביץ' (קלידים)

להקתו של המלחין יעקב הולנדר, מן הטובים והותיקים במלחיני ישראל שתרם רבות מכשרונו לעבודה עם גופי ביצוע ווקאליים ויכול בצדק להחשב כאחר מאבות חבורות הזמר בישראל.
חלק מן השירים שבוצעו לראשונה על ידי "זמרי החוף" בוצעו מאוחר יותר על ידי סולנים (יהורם גאון ואחרים) וזכו להצלחה גדולה וכאן אולי המקום "להחזיר עטרה לישנה" ולאחר שרוב הציבור מכיר כבר את השירים, לחלוק כבוד למבצעים המקוריים - "זמרי החוף". האלבום ראה אור בסוף שנות השישים והלהקה התפרקה זמן קצר לאחר הופעת האלבום.

להקת זרקור

שחקנים וזמרים: יעקב בנאי, אלברט כהן, ליה דוליצקיה, זהר אוריין במאי ההצגה: שרגא פרידמן מעבד ומנצח התזמורת: אלכס וייס שנת הקלטה: 1960

אלכס וייס ז"ל (המעבד והמפיק המוזיקלי) ידע תמיד לאיזו להקה לאמר "כן" ולאיזה הרכב לאמר "לא" וכנראה שגם שרגא פרידמן (הבמאי) ידע את "סוד החיבור" עם מעבד טוב. אלברט כהן, ליה דוליציקיה, זהר אוריין ויעקב בנאי (משתתפי "זרקור") הוסיפו מכשרונם והשותפות הזו הביאה לעולם הבידור שלנו את אחת ההפקות השנונות של שנות השישים אשר כיום, בהאזנה חוזרת למילים (דן אלמגור ועמוס אטינגר לסרוגין) נראה כי חלפו ארבעים שנה וכלום, ממש כלום לא השתנה מאז (הקשיבו למילות השיר "מעיל ומעילה" כדוגמה).
למיטב ידיעתי ראה אור תקליט וייניל אחד בלבד של להקת "זרקור"(ואם אני טועה אשמח לקבל מידע אחר) ומתוכו מוגשים לכם שני שירים (האחרים יצורפו לאוספים הבאים) כמו כן יצורפו שירים רבים בביצועו של אלברט כהן כסולן אשר המשיך להקליט לאחר שהלהקה התפרקה עם פטירתו של יעקב בנאי.

מועדון השעות הקטנות בצפת

משחק, שרה והפקה: יעל שרז שנת הפקה והקלטה: 1961 עיבודים והפקה מוזיקלית: אלכס וייס נגנים (מצויין בתכניה רק שם פרטי): ג'ק (פסנתר), פנצ'ו (בס), אמיל (גיטרה), זאב (תופים) במאי התכנית (שנה שניה למועדון): ליאו פילר

יעל שרז, החלה את דרכה האמנותית כשחקנית וזמרת בתאטראות "זירה", "סמבטיון" ו"אוהל" בראשית שנות החמישים. כמו כן היתה שותפה להצלחת "מועדון התאטרון" שבו הופיעו אמנים רבים בראשית דרכם באותה תקופה, היו אמנים רבים "ממלאים" את זמן מחציתה הראשונה של התכנית בעוד חברי "רביעיית מועדון התאטרון" משחקים (כל אחד בנפרד) בתאטרון הממוסד. "סידור העבודה" הזה, הביא להצלחתם של צמד העופרים, הדודאים, חדוה ודוד, ריקה זראי וכמובן גם של יעל שרז.
בשנת 1958 הקימה עם בעלה דאז (יצחק שרז) את "מועדון השעות הקטנות" בצפת. המועדון, למרות ריחוקו ממרכזי האוכלוסייה, זכה להצלחה מיידית בעיקר בזכות כשרונה של יעל שרז, אך תרמה לכך גם האוירה המיוחדת של בית המרחץ התורכי הישן אשר שופץ והפך למקום אטרקטיבי ונעים.
בתחילת הדרך (התכנית הראשונה - 1960) נרתמה למאמץ המלחינה נעמי שמר עם "ליל אמש" ו"שיר השוק" שהפכו מייד ללהיטים גדולים. מתוך ההפקה הזאת הכללנו בתקליטור את "בת בקיבוץ". השיר "הספסל הציבורי" בוצע בעונה השניה (1961).
"הסיפור המפתיע" הוא שירו של בני ברמן - "הליצן". כאשר הלחין בני ברמן את השיר, הוא לא ייעד אותו לביצוע עצמי. לדברי יעל (ועל פי הסיפור ששמעה מבני ברמן) ניסה בני בכל דרך שהיא להביא את "הליצן" לביצוע של זמר כלשהו ולא עלה בידו. לבסוף, רכשה יעל שרז את זכויות ביצוע הבכורה מבני וכך, היתה לזמרת הראשונה שביצעה
את "הליצן" המופיע בתקליטור. שאר שירי וביצועי יעל שרז לשירי התקופה יבואו בהמשכה של הסדרה באוספים שיועדו לכך במיוחד.

שורש כל רע

הפקה: תאטרון החמאם כתבו את ההצגה: דן בן אמוץ, חיים חפר ויורם מטמור (ע"פ ניקולו מקיאבלי) במאי: שמואל בונים השירים: חיים חפר המוזיקה: יוחנן זראי צייר התפאורות בהצגה: אריה נבון השחקנים (והזמרים): יהורם גאון, יוסף כרמון, חנן תרשיש, יוסף
(בומבה) צור, מרגלית אנקורי מנהל ההצגה: אברהם לוי מנהל ייצור ומנהלה: עזריאל פולני מעבד ומנצח התזמורת: יצחק גרציאני שנת הקלטה: שנות השישים.

במבט היסטורי לאחור, הדרך שהובילה והפכה את "החמאם" לבית חם ללהקות החלה במועדון התאטרון בתל אביב, המשיכה ל"עומאר כאיים" שביפו ועברה אל "החמאם". דן בן אמוץ (שהתגורר בסביבה), חיים חפר ואחרים תרמו מכשרונם לתכניות רבות והמקום הפך ל"שם דבר" בתחום הבידור הקל של חיי הלילה בתל אביב.
להקת "שורש כל רע" הוקמה לשם הפקה חד פעמית על פי מחזה של ניקולו מקיאבלי (1469-1527). ה"מוטו" של חייו ויצירתו היתה כי האדם באשר הוא, נולד והולך לעולמו כאיש שפל והדרך להצלחה אישית מותנית בניצול מקסימלי של עובדה עצובה זו.
גישתו לחיים, גררה אחריה (כמובן) גל אדיר של שנאה כלפי המחבר, אך שוב ובמבט היסטורי לאחור, אסור לנו לשכוח את השפעת הכנסייה על התרבות של אותה תקופה מחד, ומאידך את תקופת המעבר מהמוזיקה הכנסייתית למוזיקה עממית יותר (בעיקר בתחום הקלאסי).
כך או אחרת, החומר המרתק עלה על הבמה בחמאם בהצלחה גדולה, והשירים השנונים של חיים חפר בלחניו של יוחנן זראי מוגשים לכם בתקליטור זה.

בצל ירוק

הפקה: הפקה משותפת של הצוות כתבו את ההצגה: דן בן אמוץ וחיים חפר השתתפו: חיים טופול, שמעון ישראלי, ברקאי אליהו (ברקו) גבי עמרני, גליה טופול, זהרירה חריפאי, אילנה רובינא ניגנו וגם שיחקו: יוסלה אורג (אקורדאון), מרטין ברכר (חצוצרה), דוד אלשיך (תופים) במאי: אורי זוהר מעצב ההצגה: שמואל בונים מעבד ומנהל מוזיקלי: ד"ר חנן וינטרניץ מפיק תקליט הוייניל המקורי: תקליטי ישראפון ראשית 1960 מנצח התזמורת: יוסה'לה אורג שנת ההצגה המקורית וההקלטה: 1959-1960 מנהל ההצגה והייצור: עזריאל פולני

מתוך המגוון העצום של להקות צה"ל שפרחו בשנות החמישים היתה להקת הנח"ל, ללא ספק אחת הבולטות שבהן. "הנחלאים" היו מעין "סמן ימני" של איכות ללהקות הצבאיות שבאו אחריה.
לא פלא הוא איפוא, שעם התקרב תקופת השחרור מן הצבא, חברי הלהקה פשוט לא רצו להפרד איש מרעהו.
הגרעין של "קבוצת המייסדים" כלל את גליה וחיים טופול, אורי זוהר, נחמה הנדל, אליהו ברקאי (ברקו) אברהם מור וכמובן את יוס'לה אורג האקורדאוניסט. ה"חיבור" עם קיבוץ משמר דוד לא בדיוק "עבד" והלהקה הצעירה עברה לעיר הגדולה.
לימים הצטרפו אל "בצל ירוק" יונה עטרי, עליזה קאשי, גבי עמרני, נירה עדי, אריק איינשטיין, אילנה רובינא, שמעון ישראלי, זהרירה חריפאי, רותי עטיאס, שי דנון, ועודד קוטלר (פיקוד מרכז) וטובי הכותבים והמלחינים נרתמו לכתיבת חומר חדש ללהקה.
רוב רובם של השירים שבתקליטור באים מתכניתה "ו... שלוש נקודות" תקליט וייניל של 10 אינטש שהוקלט בשנת 1958-1959. את "וונצואלה"(מתוך "אף מילה למורגנשטיין" ­ סוף 1959) ואת השיר "ליפא העגלון" ( מתוך התכנית "חתול בשק"­ 1960) הכללנו באדיבות תקליטי הד ארצי.
בשנת 1961 הגיעה הלהקה אל סוף דרכה והתפרקה ולנו נותרו הזכרונות והשירים היפים.

נחום (נחצ'ה) היימן, 8/2002